 |
|
התקופה שאותה
אנו מכנים תקופת בית שני משתרעת על פני כחמש מאות שנה. בתקופה
הזאת היה בית המקדש השני מרכז החיים הרוחניים של עם ישראל. ואולם,
בכל התקופה הארוכה הזאת עבר השלטון בעיר מיד ליד: קודם שלטו הפרסים,
אחריהם היוונים-ההלניסטים ולבסוף הרומאים. בתקופת האימפריה של
יוון עבר השלטון לבית החשמונאים, ובמשך שמונים שנה הייתה בארץ
ישראל ממלכה יהודית עצמאית.
ימי שיבת ציון
כורש, מלך פרס, הצהיר הצהרה ובה התיר ליהודים לחזור מגלותם אל
ארץ ישראל. חלק מהיהודים שבו. באותם ימים היה השלטון בארץ בידיהם
של שני אנשים: נחמיה, שליט המדינה, ועזרא, השליט הרוחני של העם.
בהנהגתו של נחמיה בנו שבי ציון את בית המקדש השני, שיקמו את
העיר ובנו את חומותיה מחדש. בתקופת בית שני הייתה ירושלים קטנה
משהייתה בימי הבית הראשון הן בשטחה הן במספר תושביה.
כורש, שליט האמפריה הפרסית
התקופה ההלניסטית
כוח חדש עלה בעולם: אלכסנדר מוקדון ובכינויו האחר, אלכסנדר הגדול.
הוא עמד בראש הצבא היווני וכבש חלקים גדולים מאסיה ומאירופה
וגם את ארץ ישראל. עם הכיבוש התחילה בירושלים ובישראל כולה התקופה
ההלניסטית.
לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון חולקה האימפריה העצומה לשתי ממלכות:
בית תלמי שבסיסו היה במצריים ובית סלווקוס שבסיסו היה בסוריה.
פסל בדמותו של אלכסנדר מוקדון
ארץ ישראל הייתה ממוקמת בין שתי הממלכות האלה ולכן הפכה לשדה
קרבות ביניהן. בתחילה שלט בארץ ישראל בית תלמי, לאחר מכן עבר
השלטון לידי בית סלווקוס.
במשך השנים חדרה לירושלים התרבות ההלניסטית. התרבות ההלניסטית
הייתה תרבות אלילית. היא דגלה בפיתוח ובטיפוח של הגוף ופיארה
את האדם ואת הישגיו. אף על פי שהתרבות ההלניסטית המודרנית סתרה
את האמונה היהודית באל אחד, בורא העולם, היא קסמה לרבים מן היהודים
והם אימצו אותה. יהודים אלה כונו 'מתייוונים'. בכל הארץ הוקמו
גימנסיונים (בתי ספר), אצטדיונים (מרכזי ספורט) ומרכזי עבודת
אלילים. סמוך לבית המקדש בנו היוונים את מצודת החקרה וממנה יכלו
לשלוט על הנעשה באזור בית המקדש. במשך השנים הלכה השפעתם של
המתייוונים וגברה והמתח ביניהם לבין נאמני התורה התעצם.
לשיא המרירות כלפי השלטון היווני וכלפי ערכיו הגיעו היהודים
כאשר גזר המלך אנטיוכוס אפיפנס גזרות, אסר על היהודים לקיים
את מצוות התורה והציב פסלים בבית המקדש.
צלחת מהתקופה היוונית הקדומה ובה מצוייר ספורטאי
יווני
ממלכת החשמונאים העצמאית
את מעשיו של אנטיוכוס אנחנו מכירים מסיפור חג החנוכה. בגללם
פרץ מרד החשמונאים. לאחר קרבות קשים הצליח יהודה המכבי לכבוש
את ירושלים ולשפץ ולשקם את בית המקדש ואת העיר כולה.
אף כי הממלכה הייתה עצמאית, המשיכו המתייוונים ההלניסטים להחזיק
שנים רבות במבצר החקרא שצפה אל בית המקדש. לאחר עשרים שנות שלטון
חשמונאי הצליח שמעון, אחיו של יהודה המכבי, לכבוש את החקרא,
ובירושלים היו חגיגות שמחה.
בדור הראשון למלכות החשמונאים הייתה ירושלים עיר קטנה. בדורות
שבאו אחר כך התרחבה העיר לכיוון מערב. מבנים גדולים ומפוארים
נבנו בה והיא הוקפה בחומה.
שלומציון המלכה הייתה השליטה האחרונה של בית חשמונאי. בניה,
הורקנוס ואריסטובלוס, נאבקו על כס המלכות וגרמו למלחמת אחים
בממלכה. המאבקים האלה הם שהביאו לתחילת ההשפעה הרומית על הממלכה
ועל ירושלים.
המשך תקופת הבית השני |
